צבי אליעזר מולר גבלר ז"ל

צבי גדל כילד יהודי בטורונטו שבקנדה. למד במערכת החינוך היהודית בעיר, בבית הספר היסודי ובתיכון.
היום בו צפה בסרט "מבצע אנטבה" שינה את מסלול חייו. הוא הושפע עמוקות מגבורתם של הלוחמים הישראלים שיצאו להגן על יהודים רק בגלל שהם יהודים.
באותו יום החליט כי כשיגדל יעלה ארצה ויתגייס לצה"ל. החליט ועשה.

בשנת 2010, בהגיעו לגיל שמונה עשרה, צבי קיים את הבטחתו לעצמו והגשים את חלומו. הוא עלה לישראל כחייל בודד, ללא ידע בעברית ולא משפחה בישראל.
במסגרת "גרעין צבר" הגיע לקיבוץ בארות יצחק במישור החוף, שם אומץ על ידי משפחה שהפכה למשפחתו לכל דבר.
לקראת הגיוס צבי למד באולפן בבסיס "מחווה אלון" בגליל, בסיס חיל החינוך והנוער, והתגייס בשנת 2011 ל"סיירת גבעתי", לצוות מרת 11. גם בצוות מצא משפחה נוספת.
במהלך שירותו הצבאי בלט ביכולותיו, וגם שמר על הרוח החופשית שלו כשהוא מקפיד להישאר בגבולות המסגרת. כך מצא, למשל, דרך לעשות פירסינג באופן שלא יהיה מנוגד לפקודות. הוא נהג להסתובב במוצב בשעות שלא היה בתפקיד עם מטול ויוקלילי, כשהוא מנגן בזיוף מחריד, אדיש לצחוקם של חבריו. לעיתים פרש לפינה, הצטנף וקרא ספר או צפה בסרטון בטלפון הסלולרי, כשהוא מתעלם מהעולם שם בחוץ. בצוות קראו לזה "להתגבלר" – היכולת להתנתק מההמולה ולהתרכז בפינה של עצמך. קשה היה לפספס אותו במבטא הקנדי המיוחד ובזקן ההיפסטרי שלו.

בשנת 2013, ביום העצמאות תשע"ג, זכה צבי באות מצטיין הנשיא. בתעודת ההוקרה נכתב: "לאות הערכה והוקרה, על היותך דוגמה ומופת לחיילי צה"ל ועל תרומתך לחיזוק ביטחון המדינה".

לאחר שחרורו מצה"ל, בשנת 2015 התגייס צבי לשירות הביטחון הכללי, לתפקיד מאבטח שטח ושובץ ליחידת האבטחה של מרחב ירושלים, יהודה ושומרון,  אליה השתייך במהלך כל שנותיו בארגון בתפקידים שונים שהותאמו בעבורו ע"ר מצבו הרפואי.

צבי הוערך במהלך השנים כעובד בולט ואהוב חברתית, מנהל ממשקי עבודה טובים ומוערך על ידם, משרה אווירה נעימה, תמיד עם חיוך ומוטיבציה גבוהה, מודל התמודדות והשראה לחבריו ביכולתו למול קשיים ואתגרים, צנוע בסגנונו.

בשנת 2016 הדריך בקיר טיפוס, תחביב שהפך כמעט למקצוע, ושם הכיר את בת זוגו לעתיד בטי. הוא נהג לרכוב עמה על אופנוע כשהוא חובש קסדה סגולה בוהקת למרחוק.
את ביתם קבעו בירושלים.

בשנת 2019 אובחן צבי כחולה סרטן אלים והרופאים ניבאו לו תוחלת חיים קצרה.
הוא יצא למלחמה אמיתית על חייו, ולקראת תחילת טיפולי הכימותרפיה צבע את שיערו לסגול. צבי לא נתן למחלה לעצור את חייו ועל שפת עין פרת ביקש את ידה של חברתו. הוא המשיך לרכוב האופנוע, לצאת לטיולים ולטפס בכל עת שיכול.
באחד הלילות, בדרכו חזרה לביתו עייף ומותש לאחר טיפול כימותרפי, הבחין בצד הדרך ברוכב אופנוע שרוע לאחר תאונה קשה. הוא עצר מיד ויצא לסייע, הזעיק את מד"א והמתין עם הפצוע עד שהאמבולנס הגיע. לביתו חזר מכוסה בדם ובעודו מספר לבת זוגו על האירוע גמלה בליבו החלטה להצטרף לקורס פרמדיקים על מנת שיוכל, להבא, לסייע בעצמו ולהציל חיים. בשנת 2022 סיים בהצלחה קורס חובשי רפואת חירום במגן דוד אדום.

במד"א התנדב צבי כחובש רפואת חירום במרחב ירושלים, בצוות מרכז העיר. מדריך קורס החובשים בו השתתף סיפר שצבי שאף להתנדב, לתרום לזולת ולהציל חיים בכל הזדמנות – בין אם במדי מד"א ובין אם במדי צה"ל. הוא הרשים מאוד את צוות המדריכים במהלך הקורס באופיו החזק, באצילות ובאופטימיות שליוותה אותו, גם ברגעים קשים נוכח מצבו הרפואי. חבריו במד"א תיארו אותו כאדם משכמו ומעלה שתרם רבות לקהילה. כחובש מקצועי הקפיד בכל אירוע רפואי אליו הגיע – לדבר עם המטופל בגובה העיניים, להסביר את המצב ולתת את הטיפול הטוב ביותר. צבי היה אהוב מאוד בתחנה ובמרחב כולו, אדם מיוחד שכולם אהבו.
למרות היותו מוכר כנכה מאה אחוז, צבי מעולם לא ויתר על שירות המילואים.
בנחישות ובמסירות אין קץ, הקפיד להתייצב לכל יום מילואים ותמיד נתן את כולו למען המשימה, תוך כדי התמודדות עם מחלתו.

עם פרוץ המלחמה, בשבעה באוקטובר 2023, עלה צבי על מדים והצטרף לצוות שלו שיצא להילחם ברצועת עזה, למרות מצבו הרפואי המורכב. הוא לא התלונן על הקשיים או הכאבים והשרה מרוחו הטובה על חבריו. "ככה יהיה יותר כיף" השיב למבטים ולתהיות מאין האנרגיה והרוח הטובה.

סמל צבי אליעזר מולר גבלר נפל בעת שירותו ביום י"ד בשבט תשפ"ה (12.2.2025).
בן 33 בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים.
הותיר אחריו אישה, הורים, שני אחים ואחות.

חבריו כתבו בהספדים אותו: "צבי מימש בדרכו הייחודית את ההחלטה של הילד היהודי מטורונטו להיות לוחם יהודי המגן על עמו בכל מקום שהוא. גיבור יהודי".

מנהל מרחב ירושלים במגן דוד אדום ספד: "מגן דוד אדום נבחן בהון האנושי שלו, זה שרץ ראשון להתנדב ולהציל חיים – וכזה בדיוק היה צבי. למרות מחלתו ובמקביל לשירות מילואים פעיל – הוא לא ויתר, עבד קשה, התנדב והשקיע מזמנו ומיכולותיו למען הקהילה ובכך הציל חיים רבים".

יהי זכרו ברוך